יש רגעים, שכבר הפכו כמעט מחזוריים בשנים האחרונות, שבהם המוזיאונים נסגרים.
זה קרה בקורונה, וזה קורה שוב בתקופות של מלחמה ואי־ודאות, ממש כמו עכשיו. דלתות נסגרות, תערוכות מוקפאות, והמפגש עם אמנות — כפי שאנחנו רגילים לחשוב עליו — פשוט נעלם.
ובתוך ההיעדר הזה, משהו מתחדד. כי אם המוזיאון הוא לא המקום שבו אנחנו פוגשים אמנות כרגע, אז איפה היא כן נמצאת? ואיך נראים החיים שלה מחוץ לאותו קיר לבן שאנחנו כל כך רגילים לדמיין?